מאת: דורית כהן חרמון – מנחת הורים מוסמכת מטעם מכון "אדלר", מטפלת בדימיון מודרך ובכלים מתחום ה NLP
הורים בסדנאות מבקשים פעמים רבות לדעת כיצד לגדל ילד עם ביטחון עצמי, כזה שבטוח ביכולות שלו, שמסוגל לעמוד על שלו, להתמודד עם לחץ חברתי ולהישאר נאמן לעצמו ולערכיו.
יש בהורות דרכים רבות להשיג מטרה זו ובמאמר זה נדון בדרך אחת והיא דרך העידוד.
לפי התיאוריה האדלרינית, עידוד הוא כל מה שמעלה את ערך האדם בעיני עצמו. חשוב לזכור שעידוד צריך לתת כמו בטפטפת באופן עקבי וכל הזמן ולא כמו משפך, בכמות ולעיתים רחוקות.
אז איך נהיה הורים מעודדים?
- התמקדות בפרטים – במקום להשתמש במחמאות כלליות ובכותרות, "איזה ציור יפה", "אתה טוב במתמטיקה" וכו', חשוב להסביר לילד מה הוא עשה טוב ולומר משפט כמו "פתרת יפה את התרגיל בחשבון, למרות שהוא קשה".
- אמינות – לעודד את הילד על דברים אמיתיים – ילדים מבחינים בזיוף ובמחמאות מוגזמות, ולכן חשוב לשים לב שאנחנו מעודדים על דברים קיימים בהתנהגות/פעולת הילד ולא מגזימים.
לדוגמה אם הילד לא יודע כל כך לשחק כדורגל ובמשחק שצפינו בו הוא לא הבקיע אף שער או מסרו לו את הכדור מעט פעמים ,ואנחנו רוצים להתייחס נמנע "אתה שחקן כדורגל מצוין" אלא נתמקד בחוזקות שלו במשחק. נוכל לומר לו "ראיתי שהיום הצלחת למסור לדני 3 פעמים" או "בלמת יפה את רמי". - ראיית ההתקדמות של הילד – פעמים רבות יש לנו ההורים רצון לראות שינוי מהיר בהתנהגות מפריעה של הילד, אבל דווקא פה חשוב מאוד לגלות סבלנות כדי שההתקדמות תימשך. למשל, אם שוחחנו עם הילד על כך שאנחנו מצפים ממנו להתלבש לבד בבוקר, ולמחרת כשנכנסו לחדר אנחנו כבר רואים שלבש לבש לבד מכנסיים (אפילו אם לקח לו הרבה זמן), ועדיין לא לבש חולצה, נוכל להגיד לו "כל הכבוד שלבשת לבד מכנסיים, בו נראה איך אתה לובש חולצה", במקום משפט כמו "אתה עוד לא לבוש?"
- התייחסות למובן מאליו – הילדים שלנו עושים הרבה מאוד דברים כמו שמצופה מהם (קמים בבוקר ומתארגנים, חוגרים חגורת בטיחות באוטו, מפנים את הצלחת מהשולחן וכו'). חשוב להתייחס גם להתנהגויות אלו, לשקף לילד איך הם מסייעות לנו (תרומה ומועילות) ולזכור שיש בתים שבהם ההתנהגויות האלו לא בהכרח מתקיימות.
- המתנה לפני תגובה – אחד הקשיים שלנו כהורים הוא לראות את הילדים שלנו טועים, שופכים, מפילים ומבלגנים. כשזה קורה אנחנו מגיבים מתסכול או כעס באמירות כמו "שוב שפכת את המים", "אתה תמיד עושה בלאגן" וכו'. ההערות האלו מנמיכות את הילד ובמקרים רבים מובילות אותו להחליט לא לעשות כדי לא לטעות. עצתי היא פשוט לעצור לפני שמתבטאים כך ולאפשר לילד לתקן את הטעות.
אפשרי לומר "בוא ננגב ביחד את הרצפה" אם הילד שפך את המים. - הימנעות מביקורת – לפעמים הילד שלנו מפשל, טועה, עושה ההפך ממה שאמרנו לו ומשלם מחיר. אלו המקומות שבהם הוא הכי צריך עידוד, תמיכה ואת היכולת שלנו כהורים פשוט להיות שם בשבילו, בחיבוק ובנוכחות. לא מומלץ "בעין הסערה" להגיד משפטים כמו "אמרתי לך", "אם היית מקשיב לי".
בשעה טובה ורגועה אחרי "שהמשבר" חלף, אפשר וחשוב לדבר ולנסות לחשוב על העתיד ואיך למנוע ממה שקרה לקרות שוב.המשפט שמלווה אותי ביום יום בעבודה שלי עם אנשים ומסכם את נושא העידוד בצורה הטובה ביותר הוא משפט של רבי נחמן מברסלב "לבקר אחרים, ולתת להם את ההרגשה שאינם רצויים – זאת יכול כל אחד לעשות, אך לרומם את רוחם ולהעניק להם הרגשה טובה – לכך דרושים כשרון מיוחד והשקעת מאמץ".
אכן עבודת העידוד דורשת מאתנו עבודה רבה, אבל את פירותיה נקטוף בעתיד.
